זריקות עידוד

זריקות עידוד, תשאלו למה?
למה? אז ככה, מפני שהתגובות שקיבלתי מכם מחממות את הלב, בבחינת אותו הנר שמדליק באישו עוד נר, והאור רק הולך ומתגבר. כן נילי, זה עובד!!! והנה מהון להון כאילו מעצמו נכתב הפוסט השני שלי. מרגע שנכנסים לעולם הוירטואלי הזה ומגלים את מה שיש לו להציע, כבר אין דרך חזרה. יש בו בעולם הזה מן קסם שמושך וממגנט. מעגל העשייה מתרחב, כמו מעגלי האדוות שנוצרות במים... בבלוג אחד משחקים, בשני עוסקים ברומו של עולם, באחר מגלים שיש עוד משפחות וירטואליות, ואז קופצים לטעום איזו עוגה או קינוח מעניין אחר ועוד ועוד... ופלא שבימים האחרונים מצאתי את עצמי מבלה מול המסך שעות, כמו ילד שקיבל צעצוע חדש (וואו מה יהיה עם המטפורות האלה?). ערב שבת ובטלויזיה "עושים צחוק מהעבודה". רק רגע, מה קורה פה? לא הייתי אני זו שרק אתמול, התחננה לילדים שייפרדו רק לכמה רגעים מהמסכים?! כנראה זאת התלהבות של מתחילים. זהו, זה כנראה זמן טוב להתנתק, כמו שהילדים שלי נוהגים להגדיר את זה "לפרוש בשיא". אז לילה טוב ולהתראות בפוסט הבא. שלכם, שפרה.