ברכת שלום, לכם הבאים לבקר ב"מקום" שלי. "נופל וקם", שירם המפורסם של שב"ק ס', מהדהד במחשבותיי... הפוסט הנוכחי נכתב בצל אסונם של בני משפחת אזולאי, מזכרון יעקב אשר איבדו את בנם גל ז"ל, בתאונת אימונים לפני שלושה ימים. אותה המציאות הישראלית, שעד כה יכולתי לתאר לתלמידיי, כולל ניסוח הסברים כיצד מתמודדים עימה; הנחיתה עליי מהלומה שהפעם חדרה קרוב למרחב האישי והמוגן שלי. ברור לי שאני באה במגע עם אנשים שחוו אסונות ובוודאי חיים כל רגע בחייהם מתוך התמודדות בלתי פוסקת עם כאבם, על כל הכרוך בשיקום ובהמשכיות. אין בדבריי אלה אף לא שמץ של ניסיון להעמיד עצמי במקומם. אני מלאה תחושת הערכה לאין קץ על כל חיוך, על כל יום שעובר שבו הם מסוגלים לקום בבוקר, לחיות אותו להמשיך... הלאה. אין זה מובן מאליו. בעבורי, הם המשמשים לכולנו כהשראה ומקור כוח לקיומנו במדינה הזו. הפוסט הזה אינו יכול לעסוק בעינייני דיומא והוא מוקדש כולו להשתתפות באבלם וכאבם של בני משפחת אזולאי.
נופל וקם
שב"ק ס'
מילים: מוקי, דוד מוסקטל, חמי ארצי כפיר, פילוני, עמיר ירוחם ואמיר בסר
לחן: פילוני, אמיר בסר, עמיר ירוחם, חמי ארצי כפיר, מוקי ודוד מוסקטל
הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא מספיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.
אומרים שאהבה באה רק מליון לאחד
אומרים שאין סיכוי שהשמש עוד תזרח עלי
אומרים שאני אפול, הם אומרים שאברח
אומרים שאשאר לבד
אומרים שאני לא מתאים לחיים
כי אין בי את הרצון לזהב ויהלומים
אין לי קלפים נכונים
אולי זו החברה שקורסת
אם זה לא מקום מתאים למחפשים של קשת וענן
למתעלמים מסימן הזמן
והכוכב שלי היכן
בני אדם אני קיים
בעיניכם אולי אין לי ערך
אבל יש לי נשמה יש לי שיר יש לי ת'דרך.
הדרך ארוכה ומפותלת...
לפני עמוד של אש מאחורי ענן עשן
השארתי עיר מתכת מאחור הולך לאן
למקום שבו השמש לא מכוסה בבניינים
מעבר להרים אל השדות הירוקים
כי יש מקום יותר מתוק מהמקום הזה
שבו יש זמן יותר ארוך כמה שרק נרצה
מגיע רגע זה הרגע בו צריך לחשוב
לפרוס כנף לומר שלום לקום ולעזוב
אל מקום שבו אני אוכל להיות עצמי
אחרי אלפיים שנות גלות רוצה להיות חופשי
מעבר אל האופק שם שרות הציפורים
לשם אני אגיע ועד אז אשיר שירים.
כמה שהדרך ארוכה ומפותלת
אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער
הכל הוא הכל אני חייב להמשיך
כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות
אני האש שלא תוכל לכבות
המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק
הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות.
הדרך ארוכה ומפותלת...
כל סוף הוא התחלה חדשה
העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה
אני לא במרוץ ולא במלחמה
הראש בעננים רגליים על האדמה.
הדרך ארוכה ומפותלת...
מתוך : שירונט - נופל וקם
נופל וקם
שב"ק ס'
מילים: מוקי, דוד מוסקטל, חמי ארצי כפיר, פילוני, עמיר ירוחם ואמיר בסר
לחן: פילוני, אמיר בסר, עמיר ירוחם, חמי ארצי כפיר, מוקי ודוד מוסקטל
הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא מספיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.
אומרים שאהבה באה רק מליון לאחד
אומרים שאין סיכוי שהשמש עוד תזרח עלי
אומרים שאני אפול, הם אומרים שאברח
אומרים שאשאר לבד
אומרים שאני לא מתאים לחיים
כי אין בי את הרצון לזהב ויהלומים
אין לי קלפים נכונים
אולי זו החברה שקורסת
אם זה לא מקום מתאים למחפשים של קשת וענן
למתעלמים מסימן הזמן
והכוכב שלי היכן
בני אדם אני קיים
בעיניכם אולי אין לי ערך
אבל יש לי נשמה יש לי שיר יש לי ת'דרך.
הדרך ארוכה ומפותלת...
לפני עמוד של אש מאחורי ענן עשן
השארתי עיר מתכת מאחור הולך לאן
למקום שבו השמש לא מכוסה בבניינים
מעבר להרים אל השדות הירוקים
כי יש מקום יותר מתוק מהמקום הזה
שבו יש זמן יותר ארוך כמה שרק נרצה
מגיע רגע זה הרגע בו צריך לחשוב
לפרוס כנף לומר שלום לקום ולעזוב
אל מקום שבו אני אוכל להיות עצמי
אחרי אלפיים שנות גלות רוצה להיות חופשי
מעבר אל האופק שם שרות הציפורים
לשם אני אגיע ועד אז אשיר שירים.
כמה שהדרך ארוכה ומפותלת
אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער
הכל הוא הכל אני חייב להמשיך
כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות
אני האש שלא תוכל לכבות
המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק
הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות.
הדרך ארוכה ומפותלת...
כל סוף הוא התחלה חדשה
העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה
אני לא במרוץ ולא במלחמה
הראש בעננים רגליים על האדמה.
הדרך ארוכה ומפותלת...
מתוך : שירונט - נופל וקם
הי שפרה,
השבמחקקראתי את השיר ודמעות בעיניי. גם אני מלאת הערכה כלפי אותם אנשים שחוו אבדן וממשיכים את חייהם, מחייכים וקמים בבוקר. אני כל פעם שואלת את עצמי מאין יש להם כוחות? שלא נדע צער ושיהיו לנו רק שמחות!
נעמי